<h1>כזה</h1>
<h2>דף מג.</h2>
וישמע יתרו. והזהיר הקב"ה את ישראל על עשרת הדברות לשומרן ולעשותן ולעמוד על פתרונן ועל דיקדוקן ופירושן כללן ופרטן. אנכי ה' אלקיך, מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות, מתחילת יציאתם ממצרים, משלו משל למה הדבר דומה, למלך שנכנס למדינה, אמר להן אמלוך עליכם, אמרו לו ומה עשית(ה) לנו שתמלוך עלינו, מיד בנה להם את החומה, והכניס להן את המים, ועשה להן מלחמות, אמר להן אמלוך עליכם, אמרו לו הן, כך ישראל, הוציאן ממצרים וקרע להם את הים ועשה בא[ו]יביהם נקמות, ועשה מלחמות עמלק, והוריד להם מן, והגיז להן את השליו, א"ל אמלוך עליכן, אמרו, הן הן, להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו על הר סיני השוו כולן לב אחד לקבל מלכות שמים. וכשנגלה על הים נגלה כגבור עושה מלחמות [שנא'] ה' איש מלחמה (שמות ט"ו) וכשנגלה על הר סיני נגלה כמעשה לבנת הספיר, על שם בחומר ובלבנים, וכשנגאלו כעצם השמים לטהר (שם כ"ד), וכתיב חזה הוית עד די כרסון (דמיו) [רמיו וגו'] נהר די נור נגד ונפק (דניאל ז') ושלא יתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן, אמר אנכי ה' אלקיך, אנכי הוא שנגליתי במצרים, ואני הוא שנגליתי על הים, אעפ"י שבדמויות נגליתי עליכם כבחור כזקן, אני הוא, ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול (ישעי' מ"ו) אני ראשון ואני אחרון (שם מ"א), אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא (דברים ל"ב). אמר הקב"ה כשנגליתי ואמרתי אנכי ה' אלקיך, מי הוא שעמד כנגדי (ומיחא) [ומיחה], ושמא תאמר במטמונות היה, לא שנא' לא בסתר דברתי (ישעיה מ"ה). ובשעה שאמר אנכי, נתרעשו ההרים, ונתמוטטו הגבעות, ובא תבור ממקומו, וכרמל מאספמיא, שנא' חי אני נאם המלך [ה' צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא] (ירמי' מ"ו), זה אמר אני נקראתי וזה אמר אני נקראתי, וכששמעו אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים עמד כל אחד ואחד במקומו, ואמרו לא עסק אלא עם מי שהוציא ממצרים, והיתה הארץ חלה, ומזדעזעת, שנא' הרים נזלו וגו' [ה' בצאתך משעיר וגו' ארץ רעשה וגו' הרים נזלו וגו'] (שופטים ה'), וכתיב ארץ יראה ושקטה (תהלים ע"ו), עד שנתמלאו בתיהם מזיו השכינה, (ליתן להם את התורה) [באותה שעה] נתקבצו א"ה אצל בלעם הרשע, אמרו לו שמא מבול בא לעולם, אמר להם כבר נשבע ה"ק לנח שאינו מביא מבול לעולם, אמרו שמא של מים אינו מביא של אש מביא, אמר להם, אינו מביא לא של מים, ולא של אש, אלא ה"ק נותן תורתו לעמו שנא' [ה'] עז לעמו יתן (שם כ"ט), אמרו לו ה' יברך את עמו בשלום (שם).
אמר ר' שמעון בן אלעזר מה בשבע מצות לא יכלו א"ה לעמוד האיך יעמדו על התורה כלה. משל למלך שמינה שני אפוטרופין, אחד על אוצר של תבן ואחד (של) [על] אוצר של כסף ושל זהב, אותו שמינה על התבן נחשד, והיה מתרעם על שלא מינהו על הכסף ועל הזהב, אמרו לו ריקה על התבן לא היה לך אמנה, על כסף וזהב תהי' לך אמנה, והלא דבר קל וחומר, ומה אם בשבע מצות לא יכלו לעמוד בהן, כל שכן בשש מאות ושלש עשרה מצות.
ומפני מה לא נתנה התורה בא"י, שלא ליתן פתחון פה לשבטים, שלא יאמרו, לפי שנתנה בארצו של פלוני, לפיכך לא קבלנוה, ושלא להטיל מחלוקת בשבטים, זה יאמר בחלקי נתנה, וזה יאמר בחלקי נתנה, לפיכך ניתנה במדבר דימוס, בפרהסיא במקום הפקר. ובשלשה דברים נתנה תורה, במדבר, באש ובמים, מה אילו בחנם, אף תורה בחנם.
לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, משל למלך שנכנס למדינה, אמרו עבדיו גזור עליהן גזירות, אמר להן (עד שיקבלו) [יקבלו] מלכותי ואח"כ נוציא גזרותי, לפיכך בתחילה אנכי ה' אלקיך, ואח"כ לא יהיה, אמר להן הק' אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים, אמרו לו הן, קבלו גזרותי. אמר ר' שמעון בן יוחי זה הוא שאמר הכתוב אני ה' אלקיכם (ויקרא י"ח), אני הוא שקבלתם מלכותי בסיני, אמרו לו הן, קבלו גזרותי כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו (שם).
לא יהי' לך אלי"ם אחרים, למה נאמר, לפי שנאמר לא תעשה לך פסל, אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מניין שלא יקיים ת"ל לא יהי' לך. וכי אלי"ם הם והלא כבר נאמר ונתון את אלהיהם באש [כי לא אלהים המה] (ישעי' ל"ז), לפי שאחרים עושין אותן אלוהות. אחרים, שהן מאחרין את הטובה מלבוא לעולם. אחרים, שהן עושין את אלהיהם אחרונים, ולא עוד אלא שהן אחרים לעובדיהם וכן ה"א אף יצעק אליו ולא יענה (שם מ"ו). אלהים אחרים, שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם, שלא יאמרו אלו שקראן בשמו, היה בהן צורך, והרי נקראו בשמו, ואין בהם צורך, ואימתי נקראו בשמו, בימי אנוש בן שת שנא' אז הוחל לקרא בשם ה' (בראשית ד'), מיד עלה אוקיאנוס והציף שלישו של עולם, שנא' הקורא למי הים וישפכם וגו' [ה' שמו] (עמוס ה'). אלי"ם אחרים, ר' אליעזר אומר מחדשין להן אלוהות הרבה בכל יום, כיצד היה לו של זהב, נצרך לו, עשאו של כסף, נצרך לו, עשאו של נחושת, נצרך לו, עשאו של ברזל, נצרך לו, עשאו של בדיל, וכן של עופרת, שנא' חדשים מקרוב באו (דברים ל"ב). ר' יצחק אומר אילו נפרשו להם כל שם ע"ז שבעולם, לא היה ספק להם כל העורות שבעולם. ר' חנינה בן אנטיגנוס אומר, בוא וראה לשון שתפשה תורה, כל שתמליכנו עליך, אפי' קיסם אחד. רבי אומר אלהים אחרים, שהן אחרונים למי שהוא אחרון במעשים זה הקורא אותן אלוהות. על פני, למה נאמר שלא ליתן לישראל פתחון פה, לומר שלא נצטוו על זאת אלא אותן שיצאו ממצרים, לכך נאמר על פני, ללמדך מה אני חי וקיים לעולם, אף אתה ולא בנך ולא בן בנך לעולם ולעולמי עולמים.
(לא יהיה לך), לא תעשה לך פסל, יכול לא יעשה לו גלופה, אבל יעשה אותה אטומה ת"ל (לו) כל תמונה, לא יעשה אטומה, אבל יטע לו מטע ת"ל לא תטע לך אשרה כל עץ (דברים ט"ז), לא יטע לו מטע, אבל יעשנו של עץ ת"ל כל עץ, לא יעשנו של עץ, אבל יעשנו של אבן, ת"ל ואבן משכית (ויקרא כ"ו), לא יעשנו של אבן, אבל יעשנו של כסף וזהב ת"ל אלהי כסף ואלהי זהב, לא יעשה אלהי כסף ואלהי זהב, אבל יעשנו של נחשת ושל ברזל ושל בדיל ושל עופרת ת"ל (ל') אלהי מסכה לא תעשה לך (שמות ל"ד), לא יעשה מכל אלה, אבל יעשה דמות כל סמל, ת"ל פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל (דברים ד'), לא יעשה דמות כל סמל, אבל יעשה דמות בהמה וחיה ועוף, ת"ל תבנית כל בהמה (שם), לא יעשה דמות כל בהמה, אבל יעשה דגים וחגבים ורמשים, ת"ל כל רמש באדמה תבנית כל דגה אשר במים (שם), לא יעשה דמות כל אלה אבל יעשה דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ת"ל ופן תשא עיניך השמימה (שם), לא יעשה דמות כל אלה, אבל יעשה דמות מלאכים כרובים ואופנים ת"ל אשר בשמים, אי אשר בשמים, יכול דמות חמה ולבנה וכוכבים הוא דלא יעשה, אבל יעשה דמות מלאכים ת"ל ממעל, לא דמות מלאכים ולא דמות כרובים ולא דמות אופנים, לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות תהום וחושך, ת"ל (ואשר במים מתחת לארץ) [ואשר בארץ מתחת]. [ואשר במים מתחת לארץ] להביא את הבוביא דברי ר' עקיבא, כל כך רדף הכתוב אחר ע"ז שלא יתן לה מקום.
לא תשתחוה להם ולא תעבדם, למה נאמר, לפי שנא' וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם (דברים י"ז) לחייב על העבודה בפני עצמה ועל השתחואה בפני עצמה, ולמה נאמר, לפי שנאמר זובח לאלי"ם יחרם (שמות כ"ב), עונש שמענו, אזהרה לא שמענו ת"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם, וכה"א כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו אל קנא הוא (שמות ל"ד), אני שליט בקנאה ואין הקנאה שלטה בי, אני שליט בנומה, ואין הנומה שלטה בי שנא' הנה לא ינום וגו' (תהלים קכ"א), כי ה' אלקיך אל קנא הוא בקנאה אני נפרע מע"ז, אבל בדברים אחרים אל רחום וחנון. שאל פלוספוס אחד את רבן גמליאל כתיב בתורתכם כי ה' אלקיך אל קנא, וכי יש בה בע"ז להתקנ[א]ות, גבור מתקנא בגבור, חכם בחכם, עשיר בעשיר, יש כח בע"ז להתקנאות בה, אמר לו אילו אדם קורא לכלבו בשם אביו וכשהוא נודר נודר בחיי כלב זה במי האב מתקנא, בבן או בכלב, אמר לו וכי יש למקצתה צורך, אמר לו ומה ראית, אמר לו הרי שנפלה דליקה במדינת פלוני' והוצל בית ע"ז שלה, לא שעמדה על עצמה, אמר לו מלך בשר ודם שיצא למלחמה עם מי הוא נלחם עם המתים או עם החיים, אמר לו ואין למקצתה צורך מפני מה אינו מבטלה, אמר לו וכי לדבר אחד אתם עובדים, אתם עובדים לחמה ולבנה וכוכב ומזל, להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ואפי' לאדם, יאבד את עולמו, אסף אסף כל מעל פני האדמה [וגו'] אסף אדם ובהמה (צפניה א'), אמר לו הואיל ונכשלו בה רשעים למה אינו מעבירה מן העולם, אמר לו אם כן אף לאדם עובדין, והכרתי את האדם מעל פני האדמה (שם).
פוקד עון אבות על בנים (ועל בני בנים), נרתע משה ונבהל, אמר לו בזמן שאינן מסורגין, ולא בזמן שהן מסורגין, מיד וימהר משה ויקד ארצה וישתחו (שמות ל"ד), אמר חס ושלום אין בישראל קוצץ בן קוצץ [בן קוצץ], כשם שמידת פורענות לארבעה דורות אף מדה טובה לארבעה דורות ת"ל נוצר חסד לאלפים. אלו אלפים שומע אני מיעוט אלפים שנים ת"ל לאהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור (דברים ז').
לאוהבי, זה אברהם וכיוצא בו, ולשומרי מצותי אילו הנביאים והזקנים שבארץ ישראל, ונותנין נפשן על המצות, מה לך יוצא להרג על שמלתי את בני, מה לך יוצא לצלב על שקראתי בתורה, מה לך יוצא לישרף על שאכלתי את המצה, מה לך לוקה מכף הרגל על שנטלתי את הלולב, (ואמר) [ואומר] אשר הכיתי בית מאהבי (זכריה י"ג), והמכות האלה גרמו לי לאהוב לאבא שבשמים.
לא תעשון אתי, ר' ישמעאל אומר לא תעשון בדמות שמשי, שמשמשין לפני במרום, כגון מלאכים כרובים ואופנים, שלא תאמר הריני עושה כמין דמות אדם ונשתחוה לו ת"ל לא תעשון אתי אותי, וכתיב ונשמרתם מאד לנפשותיכם (דברים ד'). ר' עקיבא אומר שלא תנהגו בי כדרך שאחרים מנהגים ביראותיהם, כשהטובה באה עליהן, הן מכבדין את אלהיהן, שנא' על כן (יזחב) [יזבח] לחרמו וגו' (חבקוק א'), וכשפרענות באה עליהן, הן מקללין את אלהיהן, שנא' והי' כי ירעב והתקצף [וקלל במלכו ובאלהיו] (ישעי' ח'), אבל אתם אם טובה הבאתי עליכם או פורענות, תנו הודאה על כן, וכן דוד אומר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא (תהלים קט"ז), וכן איוב אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א'), [ועוד] שיהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו [העבירות] שבידו, ומי מוחל לו היסורין. ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר מוסר ה' בני אל תמאס (משלי ג'), למה כי את אשר יאהב ה' יוכיח (שם), צא וראה מי גרם לבן זה שירצה את האב, הוי אומר יסורין. ר' מאיר אומר וידעת עם לבבך כי [כאשר ייסר איש את בנו ה' א' מיסרך] (דברים ח'), יהא לבך יודע מעשים אשר עשית, יסורין שהבאתי עליך שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את היסורין. ר' יוסי בר' יהודה אומר חביבין יסורין ששמו של הק' חל במי שהיסורין באין עליו, שנא' ה' אלהיך מיסרך. ר' יונתן בר יוסף אומר חביבין יסורין, שכשם [ש]ברית כרותה לארץ, כך ברית כרותה ליסורין, שנא' ה' אלהיך מיסרך, וכתיב כי ה' אלהיך (ברכך) [מביאך אל ארץ טובה] (שם ח'). רשב"י אומר חביבין יסורין, ששלש מתנות טובות שנתנו להן לישראל, לא נתנו אלא ביסורין, תורה וארץ ישראל והעולם הבא, תורה דכתיב לדעת חכמה ומוסר [להבין אמרי בינה] (משלי א'), וכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צ"ד), ארץ ישראל דכתיב כי ה' אלהיך מביאך (דברים ח'), וכתיב ה' אלהיך מיסרך (שם), העולם הבא דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו'), איזה היא דרך שמביאה את האדם לחיי העוה"ב, הוי אומר דרך יסורין.
ר' נחמיה אומר חביבין יסורין, שכשם שהקרבנות מרצין כך היסורין מרצין, בקרבנות מהו אומר ונרצה לו (ויקרא א'), ביסורין מהו אומר והם ירצו את עונם (שם כ"ו), ולא עוד אלא שהיסורין מרצין יתר מן הקרבנות מפני שהקרבנות בממון והיסורין בגוף, וכה"א עור בעד עור (איוב א'), וכבר היה ר' אליעזר חולה ונכנסו ארבעה זקנים לבקרו, ר' טרפון ור' עקיבא ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה, נענה ר"ט ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, טיפה של גשמים בעה"ז ור' בע"ה ובעה"ב, נענה ר"ע ואמר חביבין יסורין, אמר להם סמכוני ואשב ואשמע דברי ר"ע תלמידי שאמר חביבין יסורין, נענה ר' אלעזר ב"ע ואמר טוב אתה לישראל מאב ואם, אב ואם בעוה"ז ור' בעה"ז ובעה"ב.
אלהי כסף ואלהי זהב, למה נאמר, לפי שהוא אומר ועשית שנים כרובים זהב (שמות כ"ה), יכול שהוא עושה ארבעה, ת"ל אלהי זהב, אם הוספת על שנים הרי הם כאלהי זהב, אלהי כסף למה נאמר, והלא כבר נאמר אלהי זהב, ומה ת"ל אלהי כסף, אלא מה שהותר בו אסרנו בו דין הוא שנאסר בו, א"כ למה נאמר אלהי כסף, לפי שכל כלי בית עולמים, שאם אין להם של זהב, הן עושין אותן של כסף, שומע אני אף שנים כרובים, ת"ל אלהי כסף, הא אם עשאן של כסף הרי הן כאלהי כסף. לא תעשו לכם, שלא תאמר הואיל ונתנה רשות לעשות בבית המקדש, הריני עושה בבתי כניסיות ובבתי מדרשות, ת"ל לא תעשו לכם.
לא תשא. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, אף שבועת שוא היתה בכלל שנא' או נפש כי תשבע וגו', והרי הכתוב מוציאה מכללה ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן, יכול כשם שפטורה מן הקרבן, כך תהא פטורה מן המכות ת"ל לא תשא, מכלל קרבן יצאת מכלל מכות לא יצאת. לא תשא, למה נאמר, לפי שהוא אומר לא תשבעו בשמי לשקר (ויקרא י"ט), אין לי אלא שלא ישבע, (ולא) [שלא] יקבל עליו להשביע מנין, ת"ל לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, עד שלא קבלת(י) עליך להשבע, הרי אני לך לאלהים, משקבלת עליך להשבע, הריני לך לדיין, וכה"א כי לא ינקה ה', אי אפשר לומר לא ינקה, שכבר נאמר ינקה, וא"א לומר ינקה, שכבר נאמר לא ינקה, הא כיצד מנקה (מנקה) הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים.
מפני ארבעה דברים הלך ר' מתיה בן חרש אצל ר' אליעזר הקפר ללודקיא, אמר לו שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש, אמר לו כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים (ירמי' ג'), מלמד שתשובה מכפרת, וכתוב אחד אומר כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא י"ו), מלמד שיום הכיפורים מכפר, וכתוב אחד אומר אם יכופר העון הזה לכם עד (תמותו) [תמותון] (ישעי' כ"ב), מלמד שמיתה מכפרת, וכתוב אחד אומר ופקדתי בשבט פשעם (תהלים פ"ט), מלמד שיסורין ממרקין, כיצד יתקיימו ארבעה מקראות הללו, עבר על מצות עשה ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו, עליה נאמר שובו בנים שובבים, עבר על לא תעשה ועשה תשובה, אין כח בתשובה לכפר, אלא תשובה תלויה ויום הכיפורים מכפר, ועליה נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, עבר על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה, אין כח לא בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, אלא תשובה ויום הכפורים מכפרין מחצה, ויסורין מכפרין מחצה, ועל זה נאמר ופקדתי בשבט פשעם, אלא למי שנתחלל שם שמים על ידו, אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא הכל תלוי, ויום המיתה ממרקת, ועליה נאמר אם יכופר העון הזה לכם עד (תמותי) [תמותון], ואומר אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה (שמואל א' ג'), בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל ביום מיתה מתכפר. ר' אומר כל שהוא מלא תשא ולמעלן, התשובה מכפרת, מלא תשא ולמטה ולא תשא (עצמן) [עצמה] התשובה ויה"כ מכפרין. איזה היא מלא תשא ולמעלן עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא, ולמטן דברים שחייבין עליהן מיתות ב"ד ומיתה בידי שמים ומלקות ארבעים חטאות ואשמות ולא תשא עמהן.
זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מחלליה מות יומת (שמות ל"א) וביום השבת (שנו חכמים) [שני כבשים] (במדבר כ"ח) בדיבור אחד נאמרו. ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא י"ח) ויבמה יבא עליה (דברים כ"ה) בדיבור אחד נאמרו, לא תלבש שעטנז (שם כ"ב) וגדילים [תעשה לך] (שם) בדיבור אחד נאמרו, ומה שא"א לב"ו לומר כן שנא' אחת דיבר אלהים שתים זו (שמענו) [שמעתי] (תהלים ס"ב), וכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' [וכפטיש יפוצץ סלע] (ירמי' כ"ג). זכור ושמור, זכור מלפניו ושמור מלאחריו, מיכן שמוסיפין מחול על הקודש. משל לאב שהיה טרוד מלפניו ומאחריו. אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו מאחד בשבת, שאם יזדמן לך מנה יפה, שמרהו לשבת. ר' יצחק אומר לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין, אלא תהא מונה לשבת.
לקדשו, בברכה. מיכן אמרו קדשהו על היין בכניסת[ו], (אין לי אלא בכניסתו), אין לי אלא קדושה ללילה, קדושה ליום מנין ת"ל ושמרתם את השבת (שמות ל"א), אין לי אלא לשבתות, לימים טובים מנין, ת"ל אלה מועדי ה' (ויקרא כ"א).
ששת ימים תעבוד [וגו'], וכי אפשר לבו"ד שיעשה כל מלאכתו בששה ימים, שהוא אומר ועשית כל מלאכתך, אלא שבות כאילו מלאכתך עשוי'. דבר אחר שבות ממחשבת עבודה, ואומר אם תשיב משבת רגליך, ואומר אז תתענג על ה' (ישעי' נ"ח). ויום השביעי [וגו'] למה נאמר, לפי שהוא אומר כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת (שמות ל"א), עונש שמענו, אזהרה לא שמענו, ת"ל ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה. אין לי אלא עונש ואזהרה על מלאכת היום, עונש ואזהרה על מלאכת הלילה [מנין], ת"ל מחלליה מות יומת (שם), עונש שמענו אזהרה לא שמענו, ת"ל ויום השביעי שבת לה' אלהיך, שאין ת"ל שבת, אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה.
ר' אחי בר יאשיה אומר אתה ובנך ובתך אלו הקטנים. אתה אומר אילו קטנים, או אינו אלא גדולים, אמרת, והלא כבר מוזהרין הם, הא מה ת"ל (אתה) ובנך ובתך אלו קטנים. עבדך ואמתך, אילו בני ברית. אתה אומר בני ברית, א"א אלא עבד ערל, כשהוא אומר וינפש בן אמתך והגר (שם כ"ג), הרי עבד ערל אמור הא מה אני מקיים ועבדך ואמתך, אלו בני ברית. וגרך, זה גר צדק, אתה אומר זה גר צדק, א"א אלא גר תושב, כשהוא אומר והגר (שמות כ"ג), הרי גר תושב אמור, הא מה אני מקיים וגרך זה גר צדק. כי ששת ימים, מגיד שהי(ו)ם שקול כנגד כל מעשה בראשית.
וינח ביום השביעי, וכי יש לפניו יגיעה, והלא כבר נאמר הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' וגו', ואומר נותן ליעף כח (ישעי' מ'), ואומר בדבר ה' שמים נעשו (תהלים ל"ג), ומה ת"ל וינח ביום השביעי, אלא כביכול הכתיב על עצמו, שברא את עולמו בששה ימים ונח בשביעי, על אחת כמה וכמה אדם שנא' כי אדם לעמל יולד (איוב ה'). על כן ברך ה' את יום (השביעי) [השבת] ויקדשהו, ברכו במן וקדשו במן דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר ברכו במן, וקדשו בברכה. ר' יצחק אומר ברכו במן וקדשו בקדושתו. ר' שמעון בן יוחאי אומר ברכו במן וקדשו במאורות. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו משום ר' שמעון אומר ברכו במן וקדשו במאור עיניו של אדם.
כבד את אביך, שומע אני בדברים, ת"ל כבד את ה' מהונך (משלי ג'), במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. כבד את אביך ואת אמך, למה נאמר, לפי שנא' כי איש איש אשר יקלל את אביו (ויקרא כ'), איש אין לי אלא איש, אשה וטומטום ואדרוגינוס מנין ת"ל כבד מכל מקום, מה כבוד לא חלוק בו בין איש לאשה, אף מורא לא תחלוק בו בין איש לאשה דברי ר' ישמעאל. ר' יהודה בן בתירא אומר איש אמו ואביו תיראו [ואת שבתותי תשמרו] (שם י"ט), מה שבת לא חלק בו בין איש לאשה וטומטום ואדרוגינוס, אף מורא לא תחלוק בין איש לאישה וטומטום ואדרוגינוס.
רבי אומר חביב כיבוד אב ואם לפני מי שאמר והיה העולם, ששקל כיבודן לכבודו ומוראן למוראו וקללתן לקללתו. כתיב כבד את אביך ואת אמך, וכנגדו כבד את ה' מהונך (משלי ג'), הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד הק', כתיב איש אמו ואביו תיראו (ויקרא י"ט), וכתיב את ה' אלהיך תירא (דברים ו'), הקיש מוראת אב ואם למוראת המקום. כתיב ומקלל אביו ואמו (שמות כ"א), וכתיב איש כי יקלל אלהיו (ויקרא כ"ד), הקיש קללות אב ואם לקללת המקום. בוא וראה מתן שכרן, שנא' כבד את ה' מהונך וימלאו אסמיך שבע (משלי שם), כבד את אביך ואת אמך [למען יאריכון ימיך], את ה' אלהיך תירא, וזרחה לכם יראי [שמי] שמש צדקה (מלאכי ג'), איש אמו ואביו מה אמור בשבת אם תשיב משבת רגליך [וגו'] אז תתענג על ה' (ישעי' נ"ח). ר' אומר גלוי היה לפני משו"ה, שהבן מכבד את אמו יותר מן אביו, מפני שהיא משתדלתו בדברים, לפיכך הקדים הכתוב את האב לאם בכיבוד, וגלוי היה לפני משו"ה, שהבן מתירא מן אביו יותר מן האם, מפני שהוא מלמדו תורה, לפיכך הקדים הכתוב מוראת אם למוראת אב, מקום שחיסר (השלום) [השלים], (אומר) [או] כל הקודם במקרא הוא קודם (במעשיו) [במעשה] ת"ל איש אמו ואביו תיראו, מגיד ששניהם שקולים זה (בזה)
